דנג"צ 7516/03

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה המבקשת לערער על פסק דין בעניין אי פתיחת חקירה בגין עבירה לכאורה שביצע שוטר. העתירה לא סיפקה כל נימוק שיצדיק את התערבותו של בית המשפט העליון בהליך קבלת ההחלטות של היועץ המשפטי לממשלה, שכן היא אינה סותרת פסיקות קודמות ועולה בקנה אחד עם תקדימים מבוססים. הדגש בפסק הדין על מעמדו של הנאשם כשוטר לא היה מחוסן אלא שיקף את הסטנדרטים הגבוהים המצופים ממנו ואת רגישותו של תפקידו. גם טענת העותר כי פסק הדין סותר את היקף התערבותו של בג"ץ בהחלטות של אי-העמדה לדין לא מבוססת, שכן הפסיקה האחרונה הצביעה על כללים עקביים בכל ההליכים הפליליים. בית המשפט הבהיר את תפקידו המצומצם בהתערבות בהחלטות הנוגעות לדיוק הראיות, במיוחד כאשר הרציונל המרכזי של פסק הדין נגע להיעדר תמיכה ראייתית מספקת. זאת ועוד, התייחסותו של העותר לסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי הייתה מוטעית, שכן הרציונל של פסק הדין לא התבסס על חוסר מודעות לעבירה אלא על תשתית ראייתית בלתי מספקת המצדיקה חקירה. לבסוף, בית המשפט שב ואישר את עמדתו ארוכת השנים לפיה התערבות בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה תתרחש רק במקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני, עיקרון שיושם באופן עקבי ואינו ייחודי לפסיקה זו. מטעמים אלה נדחתה גם העתירה לדיון נוסף בנושא, והעתירה נדחתה.