ת"פ 18237-02-11

תקציר

הנאשם הואשם בתקיפת חיילת באוטובוס בינעירוני בכך שהצמיד את רגלו לשלה ושפשף אותה, הכניס את ידו לכיס מעילו וליטף את ירכה. הנאשם הודה במעשים אך הכחיש כל כוונה מינית וטען כי הם חפים מפשע ותוצאה של מצבו הרפואי והישיבה הצפופה. בית המשפט בחן את היסוד הנפשי של העבירה ומצא כי התנהגותו של הנאשם מצביעה בבירור על כוונה מינית, במיוחד לאור גילה הצעיר של המתלוננת והיעדר קשר אישי בינה לבין הנאשם. בית המשפט מצא את עדותו של המתלונן אמינה, ואילו הודעותיו של הנאשם במשטרה ועדותו בבית המשפט הותירו רושם שלילי המעיד על תחושת אשמה. טענות הנאשם כי מעשיו לא היו מכוונים ונבעו מנסיבות אובייקטיביות נדחו, ונקבע כי ביצע את העבירה במטרה לגרות מינית. בית המשפט הרשיע את הנאשם במעשה מגונה על סמך עדותה של המתלוננת ומכלל הראיות, וקבע דיון לטיעונים לעונש.