ת"ד 14621-08-10

תקציר

הנאשם הורשע במספר עבירות נהיגה חמורות ופליליות, בהן נהיגה במהירות מופרזת, הימלטות משוטרים וגרימת תאונת דרכים קשה. למרות שאופי פשעיו מצדיק עונש מאסר ממושך, שני שיקולים מרכזיים שוקלים לטובתו. ראשית, הנאשם הפגין רצון כן להשתקם ועבר הליך שיקומי משמעותי, אשר הוכר על ידי ועדת השחרורים וגורמים מקצועיים שונים. מסע זה לקראת שיקום, המסומן במאמציו ובהתקדמותו המוחשית של הנאשם, צריך לקבל עידוד ותמיכה מבית המשפט. שנית, חל שיהוי משמעותי בהגשת כתב האישום, הגורם לנאשם לסבול מחוסר ודאות ומתח מיותרים. הסברה של המדינה לעיכוב זה אינו משכנע, מה גם שהמקרה שלפנינו נעדר את המורכבות שעשויה הייתה להצדיק חקירה כה ממושכת. פרק זמן ממושך זה, שבמהלכו ריצה הנאשם עונש מאסר נפרד בגין עבירות אחרות, מהווה סוג של עיכוב עשיית צדק, שיש להתחשב בו בעת קביעת עונשו. במקום להתמקד רק בגמול, בית המשפט מבקש לקדם את טובת הציבור ולהעביר מסר חיובי לחברה. לכן, במקרה הספציפי הזה, עקרון השיקום מקבל עדיפות על פני גמול. על הנאשם נגזרו 12 חודשי מאסר על תנאי, 10 חודשי פסילת נהיגה, 8 חודשי פסילה על תנאי, קנס בסך 2,500 ₪ והתחייבות חתומה להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע. פסק דין זה נועד לאזן בין מיצוי הדין עם הנאשם לבין עידוד המשך שיקומו, תוך הכרה בשיהוי המיותר של ההליך המשפטי.