בש"פ 1001/99

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות בקשה לשחרורו של המערער ממעצר. המערער הואשם בהשתתפות בהתפרעויות שהתרחשו בשתי דירות נוצריות בירושלים, לרבות הצתה, פריצה, היזק בזדון, גניבה וקשירת קשר לביצוע פשע. בנובמבר 1998 הורה בית המשפט המחוזי על הארכת מעצרו, עליה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ודחה את מעצרו על כנו. גם בקשת ההגנה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, שהתבססה על שחיקת הראיות, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל לערעור הנוכחי. ההגנה טוענת כי הראיות נגד מרשם, המבוססות על עדותו של אדם בשם יהושע וייס, נחלשו משמעותית מאז חזר בו וייס מאמירתו המפלילה במהלך משפטו שלו. עם זאת, התביעה טוענת כי פסילתו של וייס אינה מעידה על חוסר שיתוף פעולה במשפטו של המערער וכי הפוטנציאל הראייתי נותר על כנו. החלטתה של השופטת מ' שידלובסקי-אור מצדדת בתביעה, ומדגישה כי על בית המשפט לנהוג בזהירות בבואו לדון בעדויות שחזרו בהן, אך במקרה זה, פסילתו של וייס אינה מהווה כרסום משמעותי בראיות המצדיקות את שחרורו של המערער. השופט מתייחס להחלטות קודמות ומדגיש כי נדרש שינוי דרמטי במערכת הראיות כדי להורות על שחרור ממעצר, דבר שאינו ניכר במקרה זה. יתר על כן, השופט מדגיש את עברו הפלילי של המערער ואת אופי המעשים המיוחסים לו, ומאשר את הצורך במעצרו. הערעור נדחה, וההחלטה לעצור את המערער עד תום ההליכים מתקבלת. השופט מציין גם את לוח הזמנים הקרוב של המשפט ומציע לעשות כל מאמץ להקדים את המועדים לפתרון מוקדם של התיק.