ע"פ 3467/11

תקציר

פסק הדין עוסק במקרה קשה ומצער של התעללות מינית שביצע קטין בקטין אחר. לאחר עיון בחומר הראיות ושקילת ערעורי ההגנה והתביעה, החליט בית המשפט שלא להיעתר לאף אחד מהערעורים. המערער, שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, הורשע בעבירות מין חמורות כלפי עמית ונידון ל-20 חודשי מאסר. ההגנה ערערה על גזר הדין וביקשה להקל בעונש, בעוד התביעה טענה לעונש חמור יותר. פסק הדין דן בהרחבה בעקרונות המסדירים את התערבות המערערים בממצאי מהימנות, תוך שימת דגש על הכבוד המופגן להערכות בית משפט קמא, במיוחד במקרים של עבירות מין. בית המשפט מציין את נסיבותיו המצערות של המקרה, תוך הכרה במצוקה הקשה שנגרמה לנפגעת ובהשפעה המזיקה של העבירות על חייה, תוך הכרה במצבו המצער של העבריין הצעיר. פסק הדין ממשיך ומנתח את העילות להתערבות בהערכות המהימנות של בית משפט קמא ומגיע למסקנה כי ההגנה לא הציגה הצדקה מספקת להתערבות בערעור. בית המשפט מדגיש את התרשמותו הישירה של בית משפט קמא מן העדים, הנתמכת בהתרשמותו של חוקר הילדים – שתיהן מצביעות על מהימנותו של הקורבן. פסק הדין מדגיש גם ראיות אובייקטיביות המאששות את גרסת הקורבן לאירועים, לרבות הדינמיקה של המפגש ואמירותיו של המערער עצמו במהלך החקירה. באשר לבקשת המדינה להחמיר בעונש, בית המשפט מכיר בחומרת העבירות ובצורך בהרתעה, במיוחד בעבירות מין המבוצעות על ידי קטינים. עם זאת, בהתחשב בגילו הצעיר של המערער ובעקרון אי ההתערבות בגזר הדין, מחליט בית המשפט, בהיסוס מסוים, שלא להיעתר לערעור המדינה. המערער נדרש להתחיל לרצות את עונשו, כאשר תנאי השחרור נותרים בעינם עד להתייצבות.