בפ"ת 99-05-24

תקציר

בית המשפט החליט כי רישיונו של הנאשם לא יישלל עד תום ההליכים. על פי סעיף 46ב לפקודת התעבורה, בית המשפט מחויב לשלול רישיון נהיגה בעת הגשת כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נהרג אדם. בית המשפט פטור מלעשות כן רק אם שוכנע כי נהיגתו של הנאשם אינה מהווה סכנה לציבור. סעיף זה יוצר חזקת מסוכנות כלפי הנאשם, עליה מוטל הנטל להפריך. על בית המשפט לשקול את קיומן של ראיות לכאורה, את המסוכנות הנשקפת מהנאשם ואת הזמן שחלף מאז תום הפסילה המנהלית ועד להגשת בקשת הפסילה ועד תום ההליכים. במקרה זה, די היה בראיות שהוצגו כדי לבסס את האישומים נגד הנאשם בשלב זה. עם זאת, רישום הנהיגה של הנאשם אינו מצביע על רמת מסוכנות גבוהה, והשיהוי הניכר (למעלה משנה) מאז התאונה ועד להגשת הבקשה מחליש את חזקת הסכנה. הנאשם החזיק ברישיונו למעלה מ-35 שנה, זו הייתה העבירה המשמעותית הראשונה שלו, והוא לא ביצע עבירות תנועה בתקופה שבין הפסילה המנהלית לבקשה. בנסיבות אלה, החליט בית המשפט כי אין סכנה לאפשר לנאשם להמשיך לנהוג, ובקשת השלילה עד תום ההליכים נדחתה.