ת"צ 39086-10-11

תקציר

תביעה ייצוגית הוגשה נגד חברת סנואו-ברונוס מפעלים בע"מ בגין שקיות המזון שלהם המסומנות בתקן 5113, שכן לחברה לא היה ההיתר הנדרש למכירת שקיות אלו. קבוצת התובעים כללה את כל מי שרכש שקיות אלה וכל מי שהשתמש בהן לאחסון מזון וצרך את המזון, תוך הסתמכות על תו התקן משנת 2008 ועד פסק הדין. המבקש תבע בין היתר בגין הטעיה, הפרת חובה חקוקה, רשלנות ופגיעה באוטונומיה, וביקש פיצויים וצו לחברה לפעול על פי דין. חברת שלג-ברונוס מפעלים בע"מ טענה כי הסימון היה טעות בתום לב וכי השקיות התאימו לכל תנאי התקן. הצדדים הגיעו לפשרה, בה הוסכם כי החברה תתרום לקרן נאמנות ותציע הנחות ללקוחות בסך של 1.2 מיליון שקל, ובתמורה תידחה הבקשה לאישור הסדר הפשרה. הסדר הפשרה כלל גם המלצה לפיצוי המבקש ולכיסוי שכר טרחת עורך דינו. בית המשפט אישר את הסדר הפשרה, ומצא אותו ראוי, הוגן וסביר, ותיקן את הגדרת קבוצת התובעים כחלק מהסדר הפשרה. עוד קבע בית המשפט כי התרומות צריכות לכלול הבהרה כי הן נובעות מהסכם הפשרה, ואין לתת בגינן זיכוי ממס. בית המשפט הפחית את שכר הטרחה ושכר טרחת עורך הדין של המבקש מהסכומים עליהם המליצו הצדדים, וקבע על 20,000 ₪ ו-90,000 ₪, בהתאמה, בשל ההטבות הנמוכות יחסית ומהות ההנחות דומה לפשרת קופונים. בית המשפט הדגיש כי המבקשים ובא כוחם יצטרכו לפקח על ביצוע הסדר הפשרה וכי 50% מתשלומיהם ישולמו עם קבלת החלטה לגבי עמדות הצדדים בנוגע לביצוע הסדר הפשרה. הסדר הפשרה, עם התיקונים שנעשו על ידי בית המשפט, אושר וקיבל תוקף של חוק, והמשיבה נדרשה לפרסם הודעה על הסדר הפשרה שאושר.