בש"א 1061/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי בקשות הנוגעות לסכסוך מקרקעין. הבקשה הראשונה, שהוגשה על ידי הנתבעת 3, מבקשת לדחות את התביעה בעילה של התיישנות, ואילו הבקשה השנייה, שהוגשה על ידי התובעת, מבקשת רשות לתקן את כתב התביעה. עניינה של התביעה העיקרית בעתירת התובע לבעלות על חלקות קרקע מסוימות, שעזבונותיהן מוחזקים בידי הנתבעים. טענת התובעת מבוססת על ייפוי כוח משנת 1952 המעביר את הזכויות במקרקעין המדוברים. עם זאת, הקרקע לא נרשמה על שם התובעת, מה שהוביל לסכסוך הנוכחי. פסק הדין דוחה את בקשת התובעת לתקן את כתב התביעה ומקבל את בקשת הנתבעת 3 לדחות את התביעה. השופט קובע כי תביעת התובע התיישנה, שכן היא לא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. לדברי השופטת, הליכי הפשרה שהתנהלו בשנת 1959 היו צריכים להוות הזדמנות למנוח התובע להגיש תביעה, אך הדבר לא נעשה. השופטת דנה בהרחבה בהיבטים המשפטיים, לרבות חוק המקרקעין וחוק ההתיישנות, והגיעה למסקנה כי תביעת התובע, המבוססת על ייפוי הכוח משנת 1952, אינה תביעה לקיומה של זכות רשומה במקרקעין מוסדרים. בנוסף, דוחה השופטת את טענות התובע בדבר זכויות שוות ואופי חובות הנתבעים. פרשנותו של התובע לייפוי הכוח הבלתי חוזר וליחסי האמון הנטענים אינה מתקבלת. בסופו של דבר, תביעת התובע כנגד הנתבע 3 נדחית, והתובע חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין. השופט מפנה גם להחלטה קודמת בעניין הנתבעת מס' 1, המדגישה את הצורך בהגשת מסמכים כדי לאמת את טענתם. פסק הדין ניתן בהעדר שני הצדדים ומיום 18.9.2006.