ב"ש 5145/05

תקציר

הערעור מתייחס לרכב שהיה מעורב בתאונת דרכים והוכרז כ"אובדן כללי". הרכב נמכר לפירוק והגיע בסופו של דבר לרשותו של המערער, שתיקן אותו והשתמש בו בכפרו. הרכב נתפס מאוחר יותר בישראל כאשר חברו של המערער הסיע אותו לשם. המשיב ביקש להרוס את הרכב, ובית משפט קמא נעתר לכך. המערער ערער על החלטה זו וטען כי קביעתו של בית משפט קמא התבססה על הנחות יסוד וכי התוצאות אינן מידתיות. המשיב עמד מנגד, על סמכותו של בית המשפט להורות על השמדת הרכב לפי פקודת סדר הדין הפלילי. בית המשפט הכיר בסמכות אך הדגיש את הצורך לאזן בין זכויות קניין לסכנה, במיוחד נוכח המצב הביטחוני. השופט ציין כי רישיון הרכב ותעודת הביטוח שלו זויפו, דבר שהגביר את הסיכונים הביטחוניים. השופט התייחס למקרים קודמים של כלי רכב ששימשו לצרכים פליליים, שבהם הורו בתי המשפט להרוס את החפצים. עם זאת, במקרה זה, השופט הגיע למסקנה כי הריסת הרכב תהיה צעד לא מידתי. תחת זאת, הורה השופט על העברת הרכב לפירוק, במימון המערערת, והמערערת נדרשה להפקיד 5,000 ₪ כדי להבטיח שלא יחזור לרשות הפלסטינית. עוד המליצה השופטת להביא את ההחלטה לידיעת המשרדים הרלוונטיים.