עפ"ת 31258-10-20

תקציר

הכרעת הדין דנה בהוראות סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו בנסיבות מיוחדות. בית המשפט מכיר בכך שהמשוכה לפסילת הודאה גבוהה יותר לאחר שהושג הסדר טיעון, וההודאה התקבלה, במיוחד אם היא נעשית בשלב מאוחר. במקרה דנן, הודה המערער תחילה באישומים אך בהמשך הגיש בקשה לחזור בו מהודאתו. בית משפט קמא דחה את הבקשה, והוביל את המערער לערער. ערכאת הערעור מסכימה עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ומדגישה כי בקשת המערערים נראית כמהלך מחושב שנועד להתחמק מההשלכות המשפטיות של מעשיהם. בית המשפט אינו מוצא נסיבות חריגות המצדיקות התרת פסילת ההודאה. תחת זאת, היא מגיעה למסקנה כי התנהלותו של המערער מהווה ניצול לרעה של ההליך, ומציינת כי ההודאה הייתה במסגרת הסדר טיעון. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש כי טענת חפותו של המערער נעדרת כל יסוד, שכן בכתב האישום עולה כי היה מודע לכך שרישיונו נשלל. לבסוף, השופט מורה למערער לשלם הוצאות משפט לאוצר המדינה, מתוך הכרה במשאבים השיפוטיים שהושקעו בערעור.