ת"א 1235/04

תקציר

התובעת, חברה שהתכוונה לפתוח אולם באולינג, חתמה על הסכם שכירות עם פיק לשטח בבניין ברמת השרון. ההסכם הותנה בקבלת היתר לשימוש חורג, והיה אמור לעמוד בתוקפו עד ינואר 2001, עם אופציה להארכה בחמש שנים נוספות. לאחר מכן מכרה פיק את הבניין לבלורי, שהייתה אמורה לקבל על עצמה את זכויותיה וחובותיה על פי הסכם השכירות. עם זאת, בלורי סירב להכיר בהסכם, בטענה שפג תוקפו, וביקש לשכנע את התובעת לקבל תנאי שכירות גרועים יותר. התובעת סירבה ודרשה לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו. בינתיים הגיש בלורי תוכניות לשטח שמנעו הקמת אולם באולינג. התובע תבע הן את בלורי והן את פרידמן, מנהלו היחיד של בלורי, בגין הפרת חוזה, ותבע פיצויים בגין אובדן רווחים. בית המשפט קבע כי הסכם השכירות היה תקף ותקוף כאשר רכשה בלורי את הבניין מפיק, וכי בלורי הפרה את ההסכם בחוסר תום לב. עוד קבעו השופטים כי התובעת לא הצליחה לצמצם את נזקיה בכך שלא עשתה מאמץ אמיתי למצוא מקום חלופי לעסק הבאולינג שלה. לפיכך נפסקו לתובע פיצויים בסך 945,000 ₪ בגין אובדן רווחים למשך שנתיים, במקום עשר השנים המבוקשות. התביעה נגד פרידמן אישית נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא הצדקה להטיל עליו אחריות להפרת החוזה של החברה, למרות היותו המנהל והדירקטור היחיד בחברה. בית המשפט הורה לבלורי לשלם לתובע 945,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 140,000 ₪, כולם צמודים לאינפלציה ונושאים ריבית כנדרש בחוק מיום מתן פסק הדין.