רמ"ש 52807-09-16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. ההחלטה המקורית דחתה את בקשת המבקשים לדחות תביעה נגדם בעילה של השתק שיפוטי. המבקש טען כי אין לאפשר למשיבים לטעון טענות סותרות בדבר זכויותיהם בדירה, לאחר שטענו בהליך פשיטת רגל כי אין להם זכויות בה. השופט קבע כי אמנם המשיב העלה טענות כאלה בהליך פשיטת הרגל, אך אין כל אינדיקציה לכך שטענות אלה השפיעו על תוצאת התיק. יתר על כן, השופט ציין כי המבקש היה מודע לזכויותיו של המשיב בדירה בעת הליך פשיטת הרגל, מה שאומר שהמבקש אינו יכול כעת לטעון להשתק שיפוטי. בקשת רשות הערעור נדחתה משום שהמבקש לא הוכיח כי יש צורך בערעור מיידי על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. השופט הדגיש את נטייתן של ערכאות הערעור להימנע מלהתערב בדחיית בקשות לדחייה על הסף על ידי ערכאות נמוכות יותר, וקבע כי התערבות כזו תישקל רק במצבים קיצוניים. מאחר שהמבקש לא הציג נימוקים משכנעים, החלטת הערכאה הנמוכה יותר עמדה בעינה, ובקשת רשות הערעור נדחתה. פסק דין זה מדגיש את חשיבות העקביות בתביעות משפטיות ואת הצורך בסטנדרט מחמיר בעת בקשת ערעור מיידי על החלטות פרוצדורליות.