תפ"ח 914/03

תקציר

הכרעת הדין עוסקת בתיק הריגה נגד שני נאשמים, שהוגש נגדם כתב אישום בגין רצח אדם בשם אלי דוואני באפריל 2001. עד המפתח, בן אבו שמואל, שנכח בזירה, מסר הצהרות מפורטות במשטרה אך סירב לענות על שאלות עורכי הדין של הנאשמים בבית המשפט, ובמקום זאת השיב רק לשאלות התובע באופן סלקטיבי מחשש לביטחונו. בית המשפט קיבל את דבריו כראיות, שכן הם נתמכו בראיות אחרות, כולל רישומי טלפון ועדויות עדים. הנאשם מס' 1 הציג גרסאות שונות ובלתי עקביות לאירועים, ואילו הנאשם מס' 2 הכחיש את הטענות. בית המשפט מצא כי הנאשמים יזמו את תקיפת דוואני לאחר שהעליב את נאשם מס' 1, ושניהם דקרו אותו. למרות שבית המשפט זיכה את הנאשמים מרצח בשל ספק לגבי כוונתם להרוג, הוא הרשיע אותם בהריגה, וקבע כי הם פעלו בפזיזות וללא הגנה עצמית. הראיות הפיזיות, עדויות העדים ורישומי הטלפון תמכו בטענת התביעה. על הנאשמים נגזרו עונשי מאסר בפועל, כאשר הנאשם מס' 1 נעצר עד תום ההליכים המשפטיים.