ת"א 1386-05-13

תקציר

הנתבע במקרה זה אינו חולק על כך שהתלונה שהוגשה נגדו מהווה לשון הרע אלא טוען כי קיימות מספר הגנות, קרי אמת, פרסום ותום לב. עם זאת, השופט קבע כי הנתבע לא הוכיח את אמיתות הפרסום, בו נטען כי התובע אונן תוך התבוננות בשכן ילדותו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנתבע לא פעל בתום לב. השופטת קיבלה את טענת התובע כי המניע של הנתבע להגשת התלונה לא היה מבוסס על דאגה אמיתית לשלום ילדיו אלא נבע ממערכת יחסים עכורה בין הצדדים, לרבות הליכים משפטיים מתמשכים בעניין גדר בין נכסיהם. השופטת תיארה את מעשיו של הנתבע כחוסר אכפתיות ש'זועק לשמיים', המהווה פגיעה קשה בפרטיותו של התובע. עוד ציינה השופטת כי טענת הנתבע כי התובע נצפה מאונן לא הוכחה, ונסיבות האירוע, לרבות הפרש הגובה והימצאותה של גדר, מעמידות את עדותו של הנתבע בספק. כמו כן, המשטרה סברה כי היחסים בין השכנים היו שלווים, דבר שלא היה נכון, מה שהוביל את בית המשפט להטיל ספק נוסף בכנותו של הנאשם ובמניעיו. בנוסף, התלונה לא הוגשה מיד לאחר האירוע הנטען אלא לאחר התייעצות עם עורך דין, דבר המצביע על ניסיון מכוון ופזיז לגרום נזק. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת התובעים ופסק להם 25,000 ₪ כפיצוי כולל בגין נזקים, לצד החזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. עוד הורה השופט כי רק ראשי התיבות של התובעים ישמשו בפסק הדין שפורסם כדי להגן על פרטיותם. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים ביום 9.11.2014.