ע"ע 27255-07-18

תקציר

הערעורים הוגשו בעקבות פסק דין של בית הדין האזורי בתל אביב לטובת שירלי בן חור, שהועסקה על ידי בנק דיסקונט לישראל בע"מ. בית המשפט הורה לבנק לשלם לבן חור שכר עבודה בסך 308,506 שקל, פיצוי בגין ימי חופשה ונזקים לא ממוניים בסך 70 אלף שקל, לצד הוצאות משפט בסך 35 אלף שקל. בן-חור התקבלה לעבודה במקור בשנת 1973 ותפקידה הפך למיותר עקב מודרניזציה בתהליכי העבודה של הבנק בשנים 2003-2004. במהלך השנים ניסה הבנק לשבץ את בן חור לתפקיד אחר, אך היא סירבה להצעות. בסופו של דבר, הבנק הפסיק לשלם את שכרה והוציא אותה לחל"ת. בית המשפט קבע כי הבנק לא פעל בהתאם לנהלים הראויים ופסק לבן חור פיצויים. הן בן חור והן הבנק ערערו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של בן חור וקיבל חלקית את ערעור הבנק. בית המשפט קבע כי בן חור לא הייתה מוכנה ומזומנה לעבוד בתפקיד אליו שובצה, ולכן אינה זכאית לשכר מלא עבור התקופה הנדונה. בית הדין ביסס את החלטתו על פסיקה קודמת, לפיה עובד חייב להתייצב לתפקיד אליו הוא משובץ, ואם לא, הוא אינו נחשב מוכן ומזומן לעבוד. מאחר שבן-חור לא התייצבה לתפקידה החדש ולא העמידה את עצמה לעבודה, היא לא הייתה זכאית לשכר. כמו כן, בית הדין מצא כי הבנק לא פעל באופן פסול בהוצאתה לחל"ת, שכן הודיע לה על ההשלכות של אי התייצבותה בתפקיד החדש. בית המשפט אישר גם את החלטות בית הדין האזורי בנוגע לנזקים לא ממוניים, סירוב לעדכן את שכרו של בן חור, אפליה על רקע גיל ותביעות נוספות. עם זאת, מאחר שבית הדין לערעורים ביטל את פסיקת הפרשי השכר, בוטל גם פסק ההוצאות המשפטיות של בית הדין האזורי. בן חור חויב לשאת בהוצאות משפטיות בסך 7,500 שקל ולהשיב כל שכר שכבר שולם על ידי הבנק בתוך 60 יום.