ת"א 64890-12-15

תקציר

התיק נסוב סביב תביעה לתשלום דמי שימוש במגרש א' בהסדר אזור. התובע, חוטר ישי, תבע מספר נתבעים שלכאורה השתמשו בקרקע ללא הסכמתו. המחלוקת מתייחסת לשתי תקופות: הראשונה בין השנים 2005 ל-2014, והשנייה בין השנים 2014-2015. בתקופה הראשונה, חוטר ישי לא היה הבעלים של הקרקע, וחלק מהנתבעים, יחד עם דייר בלתי מורשה בשם אברג'יל, השתמשו בה. בתקופה השנייה, כאשר חוטר ישי היה הבעלים של חלק בקרקע, התביעה מתייחסת לדמי שימוש עודפים של הנתבעים. בית המשפט מינה מודד שימדוד את הקרקע ויקבע את השטחים המוחזקים על ידי כל צד. נמצא כי מגרש A, נשוא המחלוקת, משתרע על שטח של 37,106 מ"ר. לגבי התקופה הראשונה, בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שהנאשמים תיאמו עם הפולש אברג'יל או חילקו ביניהם את הקרקע. לפיכך, אחריותו של כל נתבע לדמי שימוש היא פרטנית, והתביעה לדמי שימוש בגין השימוש באברג'יל נדחית. כמו כן נמצא כי מספר נתבעים לא השתמשו בקרקע בתקופה זו, והתביעה נגדם נדחית. בתקופה השנייה קבע בית המשפט את השטח שבו החזיק כל נאשם, והשווה אותו לזכאותו. נאשמים שהחזיקו בקרקע עודפת חויבו לשלם דמי שימוש לחוטר ישי. שכר הטרחה חושב על בסיס השימוש בפועל בקרקע, ובית המשפט אימץ את נתוני השמאות של המודד שמונה על ידי בית המשפט. בנוסף, קבע בית המשפט כי על נתבעים מסוימים לפצות את חוטר ישי במחצית שכר טרחת השמאי והשמאי של בית המשפט. הנתבעים חויבו לשלם לחוטר ישי סכומים משתנים בדמי שימוש, כאשר לכל תקופה נקבעו תעריפים ספציפיים. לחלק מהנתבעים נפסקו גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, שנעו בין 20,000 ל-50,000 ₪. סכום דמי השימוש ששילמו חלק מהנתבעים הוגבל כך שחוטר ישי לא יקבל יותר ממה שהיה זכאי לו עבור הקרקע שבבעלותו.