ת"א 23554-05-20

תקציר

התובע תבע את הנתבעים לאכוף הסכם מכר על חלקת קרקע בבעלותם המשותפת. הנתבעים סירבו וטענו שכנגד להשבת התשלום הראשוני, בטענה כי התובעת הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה את מלוא התשלום במועד, השתלטה על הקרקע והשכירה אותה לצד שלישי לפני העברת הבעלות, לא קידמה תוכנית בנייה חדשה ולא הייתה לה יכולת כלכלית להשלים את העסקה. בית המשפט פסק לטובת הנאשמים. בית המשפט קבע, כי התובעת אכן לא עמדה בפירעון מלוא מחיר הרכישה במועדים שנקבעו בהסכם, ובתיקונים שהוכנסו בעקבותיה. בעוד התובע טען כי סירובם של הנתבעים לחתום על מסמכי הבנק מנע מהם לקבל מימון, בית המשפט מצא כי סירובם של הנתבעים היה סביר שכן דרישות הבנק הטילו על הנתבעים התחייבויות נוספות מעבר לאלו שנקבעו בהסכם המכר. כמו כן, נקבע כי התובעת תפסה חזקה במקרקעין וחכרה אותם ללא הסכמת הנתבעים, דבר המהווה הפרה יסודית של ההסכם. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא פעלה בשקדנות לאישור תכנית בניה חדשה, שהיתה תכלית מרכזית של ההסכם, וחוסר מאמץ זה אינו עולה בקנה אחד עם התחייבויותיה החוזיות של התובעת. בנוסף, התובע לא הוכיח שיש לו את האמצעים הכספיים לבצע את העסקה, שכן הוא לא שילם מיסים או הוצאות בית משפט והיה לו עיקול על רכושו. בית המשפט הגיע למסקנה כי הפרותיו של התובע היו משמעותיות דיין כדי להצדיק את ביטול ההסכם על ידי הנתבעים. לפיכך, התביעה לאכיפת הסכם המכר נדחתה, נקבע כי ההסכם בוטל כדין, והנתבעים חויבו להשיב את התשלום הראשוני בצירוף הוצאות בסך 25,000 ₪.