רע"א 4723/21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשורה של הליכים משפטיים שיזם מבקש לא מיוצג שעמד בפני פשיטת רגל. ארבע הסוגיות העיקריות המפורטות בבקשת הערעור סובבות בעיקרן סביב ניכוי הוצאות הקשורות למכירת דירת המבקש והחלטות שונות של בית המשפט המחוזי לוד מרכז. ראשית, המבקשת מערערת על ניכוי ההוצאות שהוצאו במהלך מימוש מכירת הדירה והוצאות אחזקת הדירה לאחר הפינוי. שנית, הבקשה מבקשת לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי לפתוח תיק הוצאה לפועל לפינוי המבקש ללא אישורו הנטען של בית המשפט. שלישית, המבקש מערער על תוקפו של מינוי הנאמן, וטוען כי לא התקיימה דרישת המינוי – הפקדת כתב התחייבות עצמית. לבסוף, חולק המבקש על חובת ההתחייבות להבטחת הוצאות כפי שהורה בית המשפט המחוזי. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור על כל ארבעת החלקים. בית המשפט מנמק זאת בהסתמך על חוקים ותקנות רלוונטיים התומכים בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי בדבר ניכוי הוצאות מתמורת המכירה, לרבות פקודת פשיטת הרגל ותקנות פשיטת הרגל. בית המשפט מבהיר כי הוצאות המזונות התחלקו באופן סביר בין המבקש לבין קרן פשיטת הרגל. באשר לתיק ההוצאה לפועל, בית המשפט קובע כי הוא נפתח כדין, מיד לאחר פסק דין קודם, ומייתר את טענת המבקש. בית המשפט גם מאשר את תוקפו של מינוי הנאמן, ומקבל את קביעת הערכאה הנמוכה יותר כי סעיף ההתחייבות העצמית התקיים. זאת ועוד, בית המשפט מסרב להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר חובת המבקש להבטחת הוצאות, ומציין כי תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות במקרה זה בשל פתיחת הליך פשיטת הרגל טרם חקיקתן. השופטת מביעה צער על כך שלמעשיה של המבקשת נגרמו הוצאות מיותרות לקופת הכינוס ואשר בסופו של דבר פוגעות בעניינה ובאינטרס הציבורי. למרות זאת, בית המשפט מחליט שלא להטיל על המבקשת הוצאות נוספות, מתוך הכרה במצוקה הכלכלית המשמעותית שגם כך היא נתונה בה. בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, והחלטות הערכאה הנמוכה נותרות ללא הפרעה. פסק דין זה ניתן ללא צווים בדבר הוצאות.