פ"א 9009-07-10

תקציר

המשיב הואשם באי עמידה בדרישות שימור מבנים לפי סעיפים 145 ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה, דבר שהוביל לחריגות בנייה. על כתב האישום הוגש ערעור על יסוד חוסר בהירות וטענת המערער כי למשיב הגנת הצדק. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי כתב האישום אינו ברור ואינו עונה על הדרישה לתאר את העובדות המהוות את העבירה. נמצא כי המשיבה אכן הפרה את דרישות השימור בהיתר הבנייה הראשון, אך ההיתר השני לא שלל דרישות אלה. עם זאת, בית המשפט קבע כי למשיב הגנה סבירה שכן כתב האישום לא פירט אילו דרישות לא מולאו ובאיזו תקופת תוקף של היתר. גם עדותה של המשיבה כי הסתמכה על הארכת מועד הארכת ההיתר השני נחשבה סבירה, אם כי בית המשפט ציין כי היה עליה להבהיר את הדרישות הסותרות בשני ההיתרים. ככלל, הערעור נדחה, שכן עמימות כתב האישום הגבילה את יכולתה של המשיבה להתגונן, והראיות לא הוכיחו די הצורך את העבירות המיוחסות לה.