ע"פ 2208/04

תקציר

שני המערערים, בשארה ותומאס, הורשעו בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של אונס, מעשה מגונה וניסיון למעשה מגונה בקטינה שדרכה לבית הספר עברה ליד החנות בה הועסקו. האירועים התרחשו בשנים 2000 ו-2001. המערערים הודו במשטרה אך בהמשך טענו כי ההודאות נגבו באמצעות לחץ ואיומים. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיהם וקבע כי ההודאות נגבו כדין, תוך שהוא מתחשב גם בעדויות אחרות של עדים ובקלטת החקירה של הקורבן בפסק דינו. שני המערערים ערערו על הרשעתם וטענו כי ההודאות אינן קבילות, אך בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, קבע כי לא נעשה שימוש באמצעים פסולים וההודאות הסירו כל ספק באשר לאמינות הקורבן. המדינה ערערה גם היא, בטענה שהיה צריך להרשיע את תומאס בעבירה חמורה יותר, ובית המשפט העליון נעתר ותיקן את הרשעתו. גם המערערים ערערו על עונשם בטענה שהם מופרזים, אך בית המשפט העליון דחה זאת, בהתחשב בחומרת העבירות ובהשפעתן הנפשית על הקורבן. השופט לוי נתן את פסק הדין, והשופטים ביניש ורובינשטיין הסכימו איתו.