תמ"ש 17652/03

תקציר

פסק הדין מתאר את חלוקת הנכסים בין בני זוג מתגרשים. בני הזוג היו נשואים חמש שנים והביאו לעולם שני ילדים משותפים. בבעלותם הייתה דירה משותפת שנרכשה בעזרת שני הוריהם ויועדה לשמש למגורי בני הזוג וילדיהם העתידיים. הדירה נרשמה על שם שני בני הזוג. בית המשפט קבע כי למרות התרומה הכספית הלא אחידה לדירה, יש למכור אותה ולחלק את ההכנסות שווה בשווה בין בני הזוג, שכן היא נועדה להיות רכוש משותף. הסוגיה השנייה הייתה בנוגע לחלוקת האופציות שקיבל הבעל במהלך הנישואין ולאחריהם. אופציות שהתקבלו לפני הנישואין עבור עבודה שנעשתה לפני הנישואין, ואשר שולמו זמן קצר לאחר הנישואין, נקבעו כרכושו הבלעדי של הבעל. עם זאת, אופציות שהתקבלו במהלך הנישואין, גם אם שולמו לאחר הנישואין, נחשבו לרכוש משותף והאישה הייתה זכאית למחצית מהכספים שהתקבלו ממימוש אופציות אלה. פסק הדין התבסס על כוונת הצדדים ועל אופי האופציות. האופציות שניתנו במהלך הנישואין נתפסו כתמריץ לעבודה עתידית ולכן נחשבו לנכסים משותפים, ואילו אופציות שהתקבלו לפני הנישואין היו פיצוי על עבודות קודמות ולאישה לא הייתה כל תביעה כלפיהן. ככלל, פסק הדין העדיף חלוקה של 50/50 מהנכסים, למעט אפשרויות טרום הנישואין של הבעל. עוד צוין בפסק הדין כי האישה תקבל משמורת על שני ילדיהם וכי לבעל כ-1.8 מיליון דולר מהאופציות שמומשו.