עת"מ 1732/08

תקציר

עיריית הרצליה שינתה את חיוב הארנונה בנכסי העותרים, שכלל שטחי מרתף, מדרגות ועליות גג, שהוחרגו בעבר מחיוב הארנונה. העירייה נימקה זאת כתיקון טעות מדידה, ואילו העותרים טענו כי מדובר בשינוי מדיניות אסור על פי חוקי ההקפאה. הרקע למקרה כלל סקרים תקופתיים שעורכת העירייה לצורך גביית מיסים, כאשר הסקר משנת 1999 הגדיל את השטח הטעון. העותרים טענו כי המדידות הקודמות, שנערכו בשנת 1981, החריגו במכוון שטחים אלה, דבר שהעירייה הכחישה בתחילה אך מאוחר יותר אישר. ועדת הערר ובית המשפט המחוזי קבעו שניהם כי השינוי נבע ממדיניות חדשה ולא מטעות מדידה, וכי העירייה אכן הייתה מודעת לשטחים שבמחלוקת. גם ההליך האזרחי פסק לטובת העותרים, וקבע כי מדיניותה הקודמת של העירייה שלא לגבות תשלום עבור שטחי המחלוקת הייתה שגויה וכי השינוי הנוכחי עוקף את חוקי ההקפאה, שהגבילו את העלאת המסים. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט את העתירה, קבע כי העותרים משלמים מיסים עבור השטח הנמדד, למעט האזורים שבמחלוקת, ופסק להם שכר טרחת עורך דין.