ע"א 173/54

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב לבטל פסק בורר. פסק הבוררות, שנבע מסכסוך שותפות, הורה על פינוי המשיב, אשר רוזנברג, מחדר בו התגורר. פסק דינו של השופט זוסמן מתמקד בשני נימוקים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי לביטול פסק הבוררות. ראשית, השופט בחן האם הבורר שגה כשהורה על פינוי. החדר המדובר אוכלס על ידי רוזנברג על פי הסכם שותפות, ומכיוון שלא שילם דמי שכירות, השופט הגיע למסקנה שהוא נמצא שם כנציג השותפות. לכן, נימקה השופטת, אין יחסי שכירות, ולבורר אין סמכות להורות על פינוי. חלק זה של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל בנימוק שהצדדים יכולים להסכים ליישב את המחלוקות ביניהם באמצעות בוררות. שנית, בית המשפט המחוזי ביטל גם את פסק הבוררות בנימוק שהבורר פירש באופן שגוי סעיף בחוזה השותפות. הבורר קבע כי לרוזנברג אין חלק בנכסי השותפות. השופט בחן את החוזה והגיע לפרשנות אחרת, מתוך אמונה שלרוזנברג אכן יש חלק. עם זאת, השופט זוסמן קבע כי מאחר שפסק הבוררות עצמו לא גילה טעות זו, אל לו לבית המשפט לבחון מסמכים אחרים או את נימוקי הבורר. הדבר יהפוך את בית המשפט לגוף ערעור, ואין זה תפקידו של בית המשפט ביחס לפסקי בוררות. השופט זוסמן הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר את פסק הבורר על כנו. בנוסף, חויב המשיב לשלם את הוצאות המערער בשתי הערכאות.