ת"א 2553/05

תקציר

פסק הדין מקבל את הבקשה לעכב את ההליכים ולהעביר את התיק לבירור באמצעות בוררות על בסיס ההסכם שנקבע בחוזה השכירות בין הצדדים. סעיף 18(ב) לחוזה מכיל תניית בוררות רחבה החלה על כל סכסוך הקשור להסכם. המשיבים מנועים מבחינה שיפוטית מלטעון נגד תחולתו של סעיף זה, כפי שהכירו בו בעבר בהליכים משפטיים קודמים. למרות שהתביעה כללה בתחילה בקשה לפינוי, הפטורה מבוררות על פי החוזה, סוגיה זו נפתרה ופינתה את מקומה לבוררות. מעמדו של הנכס כהקדש, שהיה נתון בעבר בסימן שאלה, הוסדר, ופסיקת בית המשפט בעניין זה מחייבת את הצדדים בהליך הבוררות. תניית הבוררות מחייבת גם את המשיבים, חרף אי חתימתם על החוזה, בשל חוק החייבים. מדובר במשיבים 2 ו-3, אשר הוקנתה להם הזכות לגבות דמי שכירות, ולפיכך כפופים להם תנאי הסכם השכירות. המבקשים 3 ו-4, שהם ערבים, והמבקש 2, הנתבע כמנהלו של המבקש, מחויבים אף הם לסעיף הבוררות. פסק הדין מדגיש את כוונתם המשותפת של הצדדים לפתור סכסוכים באמצעות בוררות ומורה לבוררות להתנהל בהתאם לתנאי סעיף 18, אלא אם כן הצדדים מסכימים לבוררות על פי הצעת בד"ץ, המחייבת הסכמה נוספת על תנאים ובוררים. המשיבים נדרשים לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, אלא אם כן הוסכם על האפשרות השנייה.