ת"א 8331/06

תקציר

התובעת, חברה פרטית, התקשרה בחוזה עם הנתבעת, עיריית ירושלים, לתחזוקת תחנות אוטובוס ומתקני מפות העיר, ולניצול מסחרי של שטחי הפרסום בהם, לתקופה של מספר שנים. החוזה כלל הוראות מפורטות בדבר חובות התחזוקה והתיקונים של החברה, התשלומים שהיה עליה לשלם לעירייה וזכויות הצדדים במקרה של הפרה. כשנה לאחר חתימת החוזה טענה החברה כי העירייה פגעה במספר רב של מתקנים, ולכן הייתה רשאית לקזז את עלות תיקונם כנגד התשלומים שהיה עליה להעביר לעירייה. בנוסף, טענה החברה כי מספר המתקנים באזור נמוך מהמספר שנרשם בחוזה, ולכן הפחיתה את התשלומים מיוזמתה. העירייה הכחישה את טענות החברה וביטלה את החוזה בשל הפרות יסודיות שביצעה. לאחר מכן תבעה החברה את העירייה על ביטול החוזה שלא כדין וגרימת נזק. העירייה הכחישה את הטענות והגישה תביעה שכנגד נגד החברה ומנהלה באופן אישי בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת החוזה על ידי החברה. בית המשפט קיבל את גרסת העירייה ודחה את טענת החברה. טענת החברה כי היא זכאית לקזז את עלות תיקון המתקנים נדחתה, שכן היא לא הוכיחה כי הנזק נגרם על ידי העירייה, וממילא לא הוכיחה את היקף הנזק. בנוסף, נראה כי טענות החברה בעניין זה היו אמתלה וכי היא לא פעלה בתום לב, אלא החליטה על דעת עצמה להפר את התחייבויותיה העקרוניות על פי החוזה. בית המשפט דחה גם את טענות החברה בנוגע למספר המתקנים שעבורם חויבה לשלם, וקבע כי היה עליה לשלם לפי המספר שנרשם בחוזה, ולא לפי הספירה שערכה באופן חד צדדי. בית המשפט מצא כי החברה הפרה את החוזה מיסודו בכמה דרכים: היא פעלה באופן חד צדדי, הקפיאה את התשלומים שהיא חייבת ולאחר מכן הפסיקה להעביר אותם לחלוטין, לא החזיקה את כל התחנות כנדרש ושילמה סכומים נמוכים משמעותית ממה שהתחייבה לשלם. לפיכך, ביטול החוזה על ידי העירייה היה כדין. לאור האמור, דחה בית המשפט את תביעת החברה, קיבל את תביעתה שכנגד של העירייה, והורה לחברה לשלם לעירייה סך של 5,829,278 ₪, לאחר ניכוי הסכומים ששולמו על ידי החברה והסכומים שקיבלה העירייה מחברה אחרת שהחליפה את התובעת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק הדין. בנוסף, חויבה החברה לשלם לעירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 400,000 ₪. מנגד, חויבה העירייה לשלם למנהל החברה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 100 אלף שקל, לאחר שהעירייה זנחה את התביעה האישית נגדו.