ת"א 9887/00

תקציר

התובע, שהיה בן שמונה בעת התאונה, תבע את העירייה ואת המבטחת שלה על נזקים לאחר שנפגע מכיסוי ניקוז סערה עירוני שנפל על ידו. הנתבעים טענו כי אין נפקות עובדתית לסיבת התאונה, וכי השאלה העיקרית היא האם קיימת לעירייה חובת זהירות כלפי התובע, אותה הכחישו. בית המשפט פסק לטובת התובעת, בקובעו כי היה על העירייה לצפות מראש את התאונה ולנקוט אמצעים סבירים למניעתה, וכי הימנעותה מכך מהווה הפרת חובת זהירות. נפסק כי רשלנות העירייה היא הגורם העיקרי לנזקו של התובע, וכי לא התובע ולא הוריו או חבריו התרשלו באופן שיש בו כדי לשלול את אחריות העירייה. בית המשפט גם קבע את שיעור הנכות של התובע על 19%, ופסק לו פיצויים בסך 214,000 ₪, לצד 55,000 ₪ הוצאות משפט והוצאות משפט. סכום זה כלל פיצוי בגין נזק לא ממוני, פגיעה בכושר השתכרות, סיוע בעבר ובעתיד מהזולת והוצאות רפואיות בעבר. הנתבעים חויבו לשלם לתובע את הסכום הכולל ביחד ולחוד, ואילו ההודעה לצדדים שלישיים נדחתה.