רע"פ 2917/23

תקציר

במקרה זה, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד, שהחמיר את עונשו בגין עבירות סמים, בעקבות ערעור קודם על פסקי דין של בית משפט השלום בפתח תקווה. בתחילה, גידל המבקש, לאחר ששכר דירה, שלא כדין כמויות משמעותיות של סם קנבוס מסוכן, בהיקף של כ-48.98 ק"ג בשווי מוערך של קרוב ל-3,500,000 ₪. המבקש הורשע על סמך הודאה באשמה, ובית משפט השלום גזר עליו תחילה תשעה חודשי עבודות שירות והטיל עליו קנס, בהתחשב באפשרות השיקום. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא עונש זה מקל יתר על המידה בשל חומרת העבירות והיעדר אופק שיקומי סופי, ובכך החמיר את העונש ל-16 חודשי מאסר. המבקש טען כי בית המשפט המחוזי התעלם מדו"ח מעודכן המציע הקלה ולא התייחס לערעורו במלואו, בטענה כי מדובר בעיוות דין. הערעור העלה גם חששות בדבר קריטריונים לא עקביים להערכת פוטנציאל השיקום בגזר הדין. עם זאת, בית המשפט הנוכחי דחה את רשות הערעור, בקובעו כי החמרת העונש תואמת את מדיניות הענישה הרווחת, במיוחד נוכח הפגיעה המשמעותית בעבירות סמים והתקדמותו המוגבלת של המבקש בשיקום. בית המשפט הגיע למסקנה כי שיקולי השיקום רלוונטיים, אך הם אינם מאפילים על הצורך בענישה מרתיעה במקרים חמורים של סמים, ונסיבות המבקש אינן מצדיקות חריגה מהנהלים המקובלים. לפיכך, הבקשה נדחתה, ועיכוב הביצוע נקבע כמיותר.