ת"א 35800-07-17

תקציר

התובע, שלא אומץ רשמית אך גודל כבן על ידי התובע לאחר מות אמו, הגיש תביעה בגין נזקים נפשיים שנגרמו לו עקב מות המנוח. עם זאת, בהכירה בכך שהתקיים התנאי הראשון לקרבה למנוח, פסקה השופטת נגד טענת התובעת, שכן היא לא הביאה ראיות העומדות בתנאים האחרים שנקבעו בפרשת אלסוהא – אשר ביססו את התקדים לפיו ניתן לפצות נפגעים עקיפים של מעשה פסול בגין עוגמת נפש. התובעת לא הביאה כל ראיה או עדות בדבר התרשמותה מהאירוע או הנסיבות בהן נודע לה עליו, ואף לא הגישה כל תיעוד רפואי התומך בטענתה לפגיעה נפשית, למרות שבית המשפט ציין בעבר כי עליה לעשות כן. יתר על כן, גם העיתוי שבו אירעה פגיעתו הנפשית של התובע בעקבות פטירת המנוח לא הוסבר. ככלל, החליטה השופטת כי התובעת לא הוכיחה די הצורך את דרישות הפיצוי ועל כן דחתה את התביעה, תוך שהיא פוטרת את התובע מתשלום שכר טרחה בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה.