רע"פ 4679/10

תקציר

בית המשפט בחן מקרה שעסק בתחולת סעיף 63 לחוק העונשין על עבירות לפי חוק התכנון והבניה ואישר החלטה קודמת שלפיה הרחבת תחולתו אינה ראויה. השופטים הסכימו כי יש לדחות את הבקשה, למעט הנימוק סביב פרשנותו של סעיף 63(א) העוסק בהטלת קנסות. בפסק הדין הובהר כי סעיף 63 מאפשר הטלת קנסות עונשיים פי ארבעה משווי הפיצויים או ההטבות שהושגו בעבירה, מתוך כוונה להרתיע באמצעות פגיעה ברווח הכספי של העבריין. טענות לפיהן סעיף 219 לחוק התכנון והבנייה יכול לגבור על סעיף 63 נדחו, שכן בית המשפט הדגיש את ההקשר ההיסטורי והחקיקתי והדגיש כי סעיף 219 נועד בראש ובראשונה לאכוף ציות באמצעות תמריצי הריסה ולא באמצעות ענישה. היא פועלת במישור האזרחי ולכן אינה מתנגשת עם העונשים הפליליים לפי סעיף 63. פסק הדין פירט גם שיקולים מרכזיים לחישוב קנסות, תוך הדגשת החשיבות של שיקוף הערך והחוקיות בפועל של שיפורי בנייה. בית המשפט תמך בהחלטות הערכאות הנמוכות יותר בנוגע לקנס שהוטל על המבקש, ולא מצא צורך לבטל את השומה למרות חששות פרוצדורליים, והכיר בחוסר הערעור של המבקש במהלך ההליך הראשוני. לבסוף, ההחלטה לוותר על הטלת הוצאות על המבקש משקפת סטנדרט שיקול דעת שיפוטי רחב יותר.