סע"ש 49797-10-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישו שני פרמדיקים, מר צבי אבידור וגב' שי זילברצוויג, אשר הפעילו מרכז לרפואה דחופה בערבה. התובעים תבעו את החברה לפיתוח ובניית הערבה, שהעסיקה אותם, ואת המועצה האזורית, בדרישה לתשלום הפרשי שכר וזכויות נוספות כעובדי הרשויות המקומיות. הם גם תבעו פיצויים על התנהגות בלתי חוקית והעסקה פוגענית. הנושא העיקרי היה לקבוע את זהות המעביד. התובעים טענו כי שני הנתבעים היו מעסיקיהם, ואילו הנתבעים טענו כי התובעים הועסקו על ידי החברה בלבד. בית הדין בחן את נסיבות עבודתם והעסקתם של התובעים, לרבות הליך הגיוס, אופי העבודה, הכפיפות ואישור החופשה, בין היתר. מהראיות עולה כי התובעים הועסקו בחברה, חתמו על הסכמי העסקה עם החברה וקיבלו שכר מהחברה. על אף שהיו קשרים מסוימים בין התובעים למועצה, כגון מעורבותו של עובד המועצה במשימות מנהליות, מצא בית הדין כי אין די בקשרים אלה כדי לבסס יחסי עובד-מעביד בין התובעים לבין המועצה. בית המשפט דחה גם את תביעות התובעים לתשלומים נוספים עבור שעות כוננות, פיצוי לפי חוק הגנת השכר, חבות נוספת והבדלים בדמי הבראה וחופשה. נמצא כי טענות התובעים ביחס לתביעות אלה אינן מוצדקות וכי הם לא הוכיחו את זכאותם לתשלומים נוספים. עם זאת, בית הדין קיבל את תביעת התובעים לפיצויי פיטורים, שכן החברה ביקשה לשנות את תנאי העסקתם, והתובעים התפטרו מכוח חוק הפיטורים. עם זאת, מאחר שהתובעים לא הוכיחו את בסיס השכר לחישוביהם, תביעתם הספציפית לסכומים נדחתה. באשר לתביעה בגין העסקה פוגענית, בית הדין לא מצא כל הצדקה לטענות התובעים, שכן מהראיות עולה כי לתובעים הייתה שליטה על סדרי עבודתם ואף ביקשו וקיבלו התאמות מיוחדות מהחברה. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשאת ביחד ולחוד בהוצאות הנתבעים, בסך 10,000 ₪ כל אחד. לתובעים ניתנה גם הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.