ת"א 1736-07-22

תקציר

בית המשפט דחה את טענותיהם המקדמיות של הנתבעים בדבר תקופת ההתיישנות והשיהוי בהגשת התביעה, וקבע כי זכויות התובעים במקרקעין הוסדרו באמצעות יחסי נאמנות קונסטרוקטיביים. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם כי ייפוי הכוח המאשר את מכירת הקרקע זויף. מומחה כתב היד של התובעים נקבע כאמין, בעוד חוות הדעת של מומחי הנתבעים לא הייתה משכנעת. לפיכך קיבל בית המשפט את טענת התובעים וקבע כי הנתבע נימר אכן מכר את הקרקע לתובעים באמצעות ייפוי הכוח משנת 1946. כתוצאה מכך, היו התובעים זכאים להירשם כבעלים של המקרקעין שבמחלוקת, בכפוף למילוי דרישות אחרות על פי תקנות המקרקעין. בנוסף, חויבו הנתבעים לפצות את התובעים ביחד ולחוד בגין הוצאותיהם המשפטיות, בסך כולל של 50,000 ₪. פסק הדין ניתן לטובת התובעים ביום 22.1.2025.