ת"א 24839-03-15

תקציר

ההחלטה מתייחסת לשתי בקשות: האחת שהגיש הנתבע להפחתת סכום העיקול על נכסיו והשנייה שהגיש התובע לבחינה מחודשת של סכומי הערבות והערבות הנדרשים במסגרת צו העיקול. הרשם מבהיר כבר בפתח הדברים כי הצדדים לא יורשו להעלות טענות חדשות שניתן היה להעלות בדיונים קודמים. בקשת הנתבע להפחית את סכום העיקול נדחית. הטענה כי הנתבע מחזיק ב-20% ממניות התובע ולכן אינו יכול לגנוב מעצמו, הייתה צריכה לעלות קודם לכן ואינה נתמכת בתצהיר. גובה העיקול נקבע על סמך הראיות שהובאו בפני בית המשפט, וכתב האישום המתוקן המפחית מסכום הגניבה המיוחס לנאשם אינו מצדיק שינוי סכום זה. בהתייחסה לבקשת התובעת, מציינת הרשמת כי בעוד שהיא מוצאת טעם מסוים בטענות התובעת בדבר הפחתת סכומי הערבות והערבות, התובעת גם אינה רשאית להעלות כעת טענות חדשות שניתן היה להעלות קודם לכן. עם זאת, הרשם מזהה שתי נסיבות חדשות המצדיקות הפחתה: ראשית, הודאת הנתבע בהליך הפלילי כי גנב מהתובע לפחות 850,000 ₪, ושנית, פעולת הנתבע לסיכול העיקול על זכויותיו הקנייניות על ידי העברתן על שם גרושתו. בעקבות זאת מורה הרשם להפחית את סכום הערבות ל-20,000 ₪ ואת הערבות ל-72,500 ₪. בקשת התובע מתקבלת באופן חלקי, והנתבע נדרש לשלם לתובע הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.