עב"ל 16596-04-11

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורם של חברי הקיבוצים והמושבים השיתופיים על החלטת בית הדין האזורי. בית הדין האזורי קבע כי ההכנסה המינימלית לתשלום דמי ביטוח, כאמור בחוק הביטוח הלאומי, חלה על חברי הקיבוץ. על פי החוק, חברי הקיבוץ נחשבים לעובדי הקיבוץ, והקיבוץ הוא מעסיקם. המערערים טענו כי בשל אורח החיים הייחודי של הקיבוצים, יש לחשב אחרת את הכנסותיהם של חברי הקיבוץ. עם זאת, בית המשפט קבע כי החוק והתקנות קובעים במפורש כי חבר קיבוץ נחשב לעובד, ולכן ההכנסה המינימלית לדמי ביטוח חלה גם עליו. פרשנות זו נתמכה גם בהיסטוריה החקיקתית של חוק הביטוח הלאומי. כמו כן, בית המשפט הדגיש את הקשר ההדוק בין דמי ביטוח לזכויות פנסיוניות, כלומר חבר קיבוץ אינו יכול להיחשב עובד לצורכי פנסיה תוך שהוא מסווג כעובד עצמאי לעניין דמי ביטוח. תיקון 59 לחוק, שהפחית את דמי הביטוח לבעלי הכנסות נמוכות, נדון אף הוא ונמצא כי אין לו השפעה על פרשנות הוראת ההכנסה המינימלית. בית המשפט הגיע למסקנה כי הערעור יידחה, והמערערים ישלמו את שכר טרחת עורך הדין של המוסד לביטוח לאומי.