ערר 85127/12

תקציר

הערעורים נסובו סביב השאלה האם יש לנכות תשלומים לקרן חניה משווי נכס בעת קביעת היטל השבחה במצב חדש. ועדת הערר קבעה כי על השמאים המכריעים לפעול בהתאם להחלטתם הקודמת בערר 85046/10, שקבעה כי לא ניתן לנכות מהיטל השבחה תשלומים לקרן חניה. זאת משום שהתשלום לקרן חניה הוא דרישה חוקית ותנאי למתן היתר בניה, והוא אינו נחשב להוצאה הגלומה בשווי המקרקעין. הוועדה הדגישה את היררכיית המוסדות שהוקמו בחוק לקביעת היטל השבחה, המחייבת גופים נמוכים יותר לכבד את החלטותיהם של הגבוהים יותר. עוד הדגישו כי יש לקיים את החלטתם הקודמת בערעור 85046/10 בסוגיות עקרוניות כדי להבטיח אחידות ולהימנע מפסיקות סותרות. לגופו של עניין, הוועדה התייחסה לחוקים ולתקנות הרלוונטיים, לרבות חוק התכנון והבניה ותקנות החניה, והגיעה למסקנה כי התשלום לקרן חניה הוא דרישה חוקית להיתר בנייה ואין לקזז אותו כנגד היטל השבחה. הם הבחינו בין תשלומים המוטלים על פי חוק לבין הוצאות שהוציא מקבל ההיתר, וציינו כי רק את האחרונים ניתן לנכות מהיטל ההשבחה. הוועדה דחתה גם את הטענה כי קיים קשר סיבתי בין ההשבחה לבין התשלום לקרן החניה. הם הדגישו כי התשלום אינו משפיע על הערכת שווי הנכס ואינו מתווסף לשיפור בקביעת המדינה החדשה. בנוסף, אופי התשלום לקופת חניה וחוסר הקשר שלו להשבחה נתמכו בתקנות המסדירות את החזרתו אם לא נבנה חניון בתוך עשר שנים. הוועדה הכירה בכך שחלק מהשמאים פסקו אחרת, אך סברה כי מדובר בנוהג שגוי ואין להמשיך בו.