ת"א 3061/05

תקציר

התובע, שהתפרנס מהסעת נוסעים, טען כי נעצר לשווא בגין הסעת שוהים בלתי חוקיים. הוא היה עצור במשך כ-50 יום והושם במעצר בית למשך חודשיים בעקבות כתב אישום בגין הסעה בלתי חוקית. התובע טען כי החקירה הייתה רשלנית ונועדה להפליל אותו. הוא תבע מהנתבעת פיצויים בסך 233,148 ש"ח, שכללו אובדן השתכרות, עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי פעלה כדין ובסבירות. על בית המשפט להחליט האם התנהלות המדינה הייתה סבירה ואם התובע זכאי לפיצוי. השאלה המרכזית היא האם מעשיו של הנאשם במהלך החקירה והגשת כתב האישום היו סבירים. הראיות שהוצגו בפני בית המשפט חשפו סתירות בדברי התובע. בית המשפט מצא כי החלטת הנתבע להעמיד לדין ולעצור את התובע הייתה סבירה על סמך הראיות. עם זאת, בית המשפט קבע כי הנאשם פעל באופן בלתי סביר במהלך תקופת ההשעיה, שנמשכה 74 ימים, שכן הוא עיכב את החלטתו לחזור בו מכתב האישום. תקופה זו של התנהגות בלתי סבירה מצדיקה פסיקת פיצויים לתובע. התובע לא הצליח להצדיק את תביעתו לאובדן עבודה, ולכן דרישה זו נדחתה. למרות זאת, בית המשפט פסק לו 8,500 שקל בגין הפסדי שכר בתקופת ההשעיה ו-37 אלף שקל בגין עוגמת נפש. בסך הכל יקבל התובע פיצוי בסך 45,500 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה המתוקנת. הנתבע ישלם לתובע גם הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 4,500 ₪.