בש"פ 4757/97

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה של תושב בית ג'אלא שבאוטונומיה המואשם בשורה של עבירות הקשורות לכניסה לישראל שלא כדין. אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה לאישומים אלה. השאלה המרכזית היא האם יש לעצור את המערער עד תום הליכי המשפט או לשחררו בערבות, בהינתן שמקום מגוריו הוא באזור האוטונומי. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי בחנו בעבר שאלה זו. בית משפט השלום פסק לטובת שחרורו של המערער בערבות בתנאים מגבילים מסוימים, ואילו בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו. הערעור נועד להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום. הכרעת הדין מכירה בכך ש"טיב" מקום מגוריו של המערער משפיע על סיכויי הופעתו במשפט ומציב שני קשיים מובנים: האתגר שבהגשת זימון ובאכיפת הופעתו. המצב הנוכחי והעונש הפוטנציאלי הצפוי למערער מגדילים את הסיכוי שיחמוק מן הדין. עם זאת, פסק הדין מדגיש כי יש להכריע בכל מקרה לגופו, בהתחשב בנסיבות הספציפיות. במקרה זה, אף שלמערער אין עבר פלילי, העונש הצפוי אם יורשע, הכולל ככל הנראה מאסר, שוקל שלא לשחררו בערבות. יתר על כן, משך המעצר, במקרה זה, אינו ארוך דיו כדי לגבור על החששות העולים ממקום מגוריו. לפיכך, הערר נדחה, והמערער יישאר במעצר, אך תקופת המעצר מוגבלת לשבועיים, שלאחריהם ניתן לבחון את המשך מעצרו. פסק הדין ניתן בהתאם.