בש"א 5588/04

תקציר

התיק, שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, נסוב סביב בקשתה של המבקשת, דניאלה דויטש, להחזר עמלות חדשות שגבתה ישראכרט בע"מ, תאגיד בנקאי נלווה, על מחזיקי כרטיס האשראי שלה, ובהם דויטש. דויטש טען כי גביית שכר טרחה זה נעדרת כל בסיס חוזי או משפטי ומהווה פרקטיקה מטעה מצד ישראכרט. ישראכרט, לעומת זאת, טענה כי העמלות בוצעו בהתאם לחוק הבנקאות וכי גביייתן החלה רק לאחר עמידה בהנחיות המפקח על הבנקים. כמו כן, הם טענו כי ההסכם החוזי עם דויטש אפשר להם לגבות עמלות אלה. השופטת ענת ברון דחתה את בקשתה של דויטש לתביעה הייצוגית, וקבעה כי לא הצליחה להוכיח עילת תביעה אישית נגד ישראכרט. דויטש טען כי ההסכם החוזי אינו מאפשר הטלת אגרות אלה, אך בית המשפט מצא כי ההסכם אכן מאפשר לישראכרט לגבות אותן. עוד ציינה השופטת כי ישראכרט עמדה בדרישות הגילוי, ועדכנה את הלקוחות מראש על יישום העמלה בערוצים השונים, לרבות עיתונים ודוחות חודשיים. בנוסף, מצא בית המשפט כי טענת המבקש בדבר מצג שווא בדבר אישור החוזה על ידי בית הדין לחוזים אחידים אינה מבוססת. ההוראה הנדונה, כפי שהובנה על ידי בית המשפט, חייבה את ישראכרט לבקש אישור רק כאשר ביקש זאת הלקוח או במקרים ספציפיים המפורטים בהסכם. בסיכומו של דבר, דחה השופט את הבקשה לתביעה ייצוגית, והורה לדויטש לשלם לישראכרט הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקל, בצירוף מע"מ וריבית כדין.