ע"פ 6398/05

תקציר

המערער הואשם ברצח בכוונה תחילה ובעבירות נוספות בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. המערער הכחיש תחילה את המיוחס לו, אך בהמשך הודה בעבירת הרצח. הוא טען כי יש ליהנות מעונש מופחת לפי סעיפים 300א(ב) ו-300א(ג) לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו, והוביל אותו לערער על הפחתת העונש. הערעור מבקש לקבוע האם מעשיו של המערער נופלים בגדר החריגים לעונש מופחת. מהודאתו של המערער עלה כי החליט להרוג את הקורבן, אחיה של גרושתו, בין התאריכים 16.8.03-23.8.03. הוא התחזה לנהג מונית, חטף מאבטח, לי, והכריח אותה לסייע לו לאתר את הקורבן. למרות בריחתו של לי, הצליח המערער להגיע לביתו של הקורבן וירה בו למוות. המערער העלה טענות שונות כנגד המתלוננת, וטען להגנה עצמית, הכרח או הכרח כמניעיו. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי מעשיו של המערער לא עמדו בדרישות לעונש מופחת לפי סעיף 300א(ב) משום שמעשיו נעדרי מיידיות וצורך. יתר על כן, מעשיו חרגו באופן משמעותי ממתחם הסבירות. על מנת שסעיף 300א(ג) יחול, היה על המערער להימצא במצוקה נפשית קשה עקב התעללות קשה ומתמשכת של הנפגע בעצמו או בבן משפחתו. בית המשפט לא מצא ראיות למצוקה נפשית וקבע כי מעשיו של המערער נבעו מתחושת נקמה. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המערער לעונש מופחת. בערעור הסכים בית המשפט עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי, בקובעו כי ידיעתו של המערער על כוונותיו של הקורבן אינה מהווה אמונה סבירה למסוכנות. ההריגה לא הייתה תגובה הכרחית, שכן בפני המערער עמדו אפשרויות אחרות, לרבות פנייה לרשויות. עוד הסכים בית המשפט כי מעשיו של המערער חרגו באופן משמעותי ממתחם הסבירות. באשר לסעיף 300א(ג) תמך בית המשפט בקביעת בית המשפט המחוזי כי יחסיו של המערער עם הקורבן לא היוו התעללות קשה ומתמשכת. תחושת האיום של המערער כלפי משפחתו לא הצדיקה שיטור פרטי או הטלת עונש מופחת במקרה זה. נטל ההוכחה מוטל על המערער להוכיח כי מתקיימים התנאים להפחתת עונשו. בית המשפט מצא כי המערער לא עמד בנטל זה, ועניינו אינו מצדיק התייחסות מיוחדת. השופטת א' פרוקצ'יה, השופטת א' גרוניס והשופטת מ' נאור, שנתנו את פסק הדין, הסכימו כולם עם ההחלטה לדחות את הערעור, ואישרו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הערעור, שביקש עונש מופחת בגין רצח בכוונה תחילה, לא צלח.