תלה"מ 33849-03-18

תקציר

פסק דין זה משרטט את ההחלטות הנוגעות ליחסי הממון בין בני זוג גרושים – התובע והנתבע – ואת זכויותיהם בנכסים המשותפים, לרבות מספר דירות וחשבונות בנק, וכן את דמי המזונות שישולמו על ידי הנתבע. ראשית, לגבי הדירה שנרכשה לפני הנישואין ונרשמה רק על שם הנתבע, בית המשפט קובע כי התובעת זכאית ל-31% מהזכויות בדירה זו. השיתוף בדירה זו יפורק על ידי מכירתה בשוק החופשי, אלא אם כן הסכימו הצדדים למכור אותה בעצמם תוך 90 יום. שכר טרחתו של השמאי הממונה להערכת שווי הדירה יתחלק שווה בשווה בין התובע לנתבע. עד למכירת הדירה ימשיכו הצדדים להתחלק בהוצאות הקשורות לדירה בהתאם לחלקם היחסי. שנית, בית המשפט קובע כי הן התובע והן הנתבע מחזיקים בחלקים שווים בדירה אחרת שנרכשה במהלך הנישואין. פירוק השיתוף בדירה זו יתבצע באותו הליך כמו הדירה הקודמת, כאשר ההוצאות יתחלקו שווה בשווה עד למכירת הדירה. התמורה ממכירת דירה זו תחולק בין הצדדים בהתאם לחלקם. שלישית, טענותיה של התובעת לזכויות בדירה אחרת הרשומה על שם אחיה של הנתבעת (הנתבעת מס' 2) נדחות מאחר שהתובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. באשר לחשבון הבנק של אמה של הנתבעת, בית המשפט קובע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לבסס את זכויותיה בכספים שבחשבון. החשבון נפתח לאחר הנישואין ועל שם אמו של הנאשם, שהעידה כי הכסף הובא מגיאורגיה. לפיכך, בקשת התובע לקבלת מחצית מהכספים בחשבון נדחית. באשר לכלי הרכב, בית המשפט מורה כי אאודי משנת 2003 הרשומה על שם הנתבע תיכלל במסת הנכסים המשותפים בין התובע לנתבע. הצדדים יכולים למכור את הרכב ולחלק את ערכו או לאפשר לצד אחד לרכוש את חלקו של הצד השני. רכב המאזדה הרשום על שם התובעת יועבר לנתבעת, ואילו רכב השברולט המשמש את התובעת יהיה בבעלות משותפת עד להודעה חדשה. בקשת התובע לחלוקת רכוש לא שוויונית על בסיס אלימות לכאורה והברחת רכוש משמעותית על ידי הנתבע נדחית מחוסר ראיות. בהתייחס לזמן השהות של הילדים עם כל הורה, בית המשפט מחליט כי שתי הבנות הקטנות יבלו כל סוף שבוע שני עם אביהן, החל מיום שישי בשעה 16:00 ועד מוצאי שבת. לא יהיו פרקי זמן מוגדרים לבת הבכורה לבלות עם אביה, בהתחשב בסירובה להיפגש איתו ובטיפול הרגשי המתמשך שלה. לגבי מזונות שלושת הילדים הקטינים, בית המשפט קובע תחילה את הכנסתו של כל הורה. הכנסתו של התובע נקבעה על 4,500 ₪ לחודש, בעוד הכנסתו הפוטנציאלית של הנתבע עומדת על 19,000 ₪ לחודש, בהתחשב בחוסר השקיפות שלו לגבי הכנסתו בפועל, אורח חייו ונסיעותיו הרבות לחו"ל. הנתבע ישלם לתובע 4,620 ₪ לחודש עבור מזונות הילדים, לא כולל עלות סעיף. אם התובעת תשכור מקום לעצמה ולבנותיה, הנתבעת תתרום 2,600 ₪ בחודש עבור חלקם של הילדים בהוצאות המדור. בנוסף, הנתבעת תישא ב-70% מהוצאות החינוך והבריאות החריגות של הילדים. דמי המזונות ישולמו מדי חודש עד שהילדים יגיעו לגיל 18 או יסיימו את התיכון, לפי המאוחר. לאחר מכן, האב ישלם לאם מזונות חודשיים מופחתים עד תום שירות החובה הצבאי או הלאומי של הילדים. לבסוף, הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בתוך 30 יום, ואילו התובע ישלם לנתבעים 2 ו-3 20,000 ₪ הוצאות בגין הטענות שנדחו בנוגע לדירה הרשומה על שם הנתבע מס' 2. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.