עמ"נ 34986-01-15

תקציר

פסק הדין מתייחס לנכס מקרקעין שנרכש על ידי המערערת בינואר 2008, אשר חויב בארנונה על ידי עיריית ירושלים. המערערת טענה כי המבנה אינו ראוי לשימוש ולכן היה צריך להיות פטור מארנונה, או לפחות לתקופות בהן הבניין היה בשיפוצים. מדובר בשני עררים שהגיש המערער על החלטות מנהל הארנונה בעיריית ירושלים. הערעור הראשון, משנת 2011, עסק בחיובי הארנונה ממועד הרכישה ועד למועד השכרת הבניין, ואילו השני, משנת 2013, התייחס לתשובה שהגישה המערערת בעניין חיובי המס משנת 2013. ועדת הערר דחתה את שני העררים בטענה כי הוגשו לאחר המועד האחרון וכי המבנה אינו בלתי ראוי לשימוש. המערערת ערערה על החלטה זו לבית המשפט, בטענה כי התנהלות העירייה יצרה הבנה כי הליך הערר הינו רציף, ולכן העררים הוגשו במועד. לחילופין, ביקשה המערערת מבית המשפט להשתמש בסמכותו להתיר את התביעות המאוחרות. המשיב דחה את טענות המערערת וקבע כי העררים אכן הוגשו לאחר המועד האחרון וכי המבנה ראוי לשימוש. בית המשפט הסכים עם המשיב כי הערעורים הוגשו מאוחר מדי וכי טענות המערערת בדבר שימושיות המבנה חסרות שחר. עם זאת, בית המשפט קיבל את הערעור בעניין חיובי הארנונה לשנים 2011 ו-2012, בשל הסכמת המשיב בעניין, והורה לכל צד לשאת בהוצאותיו.