ת"א 1491/06

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת במשך שנתיים וחצי בין השנים 1984-1986, ובמשך מספר חודשים נוספים בשנת 1987, טען כי חלה בזאבת בעת שעבד אצל הנתבעת. טענת התובע התבססה על הטענה כי במהלך עבודתו אצל הנתבעת הוא נחשף לגורמים שונים שגרמו למחלה, לרבות חשיפה לקרינה אולטרה סגולה מהשמש וממכשירים שונים המשמשים את הנתבעת, וכן חשיפה לכימיקלים. עוד טען התובע כי הנתבעת התרשלה כלפיו ולא סיפקה לו מקום עבודה בטוח או אמצעי הגנה מתאימים. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התביעה התיישנה בזמן, שכן התובע ידע או היה עליו לדעת על מחלתו והקשר שלה למקום עבודתו שנים רבות לפני שהגיש את התביעה. לחילופין, טען הנתבע כי מחלתו של התובע לא נגרמה עקב עבודתו אצל הנתבעת. בית המשפט קבע כי התביעה חסומה בזמן. בית הדין מצא כי לתובע היה אותו חוט לגבי קיומה של זאבת וקשר סיבתי אפשרי בין המחלה למקום עבודתו כבר בשנת 1997, עת הופיעו בגופו של התובע מספר תסמינים של המחלה, לרבות מחלה אוטואימונית קשה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי גם אם התביעה לא התיישנה בזמן, התובע לא הוכיח כי מחלתו נגרמה עקב עבודתו אצל הנתבעת. למרות שהתובע נחשף לגורמים במקום עבודתו של הנתבע הידועים כגורמים לזאבת, בית הדין מצא כי גורמים אלה היו נוכחים גם מחוץ למקום העבודה של הנתבעת, והתובע לא הצליח להוכיח כי חשיפתו לגורמים אלה במקום עבודתה של הנתבעת היא שגרמה למחלתו. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע בכל הנוגע למתן אמצעי מיגון והוראות בטיחות, אך לא הוכח שרשלנות זו גרמה למחלתו של התובע. לבסוף, קבע בית המשפט כי נזקי התובעת, אשר כוסו ברובם על ידי המוסד לביטוח לאומי, הסתכמו בכ-3.7 מיליון ₪, מהם ניכה בית המשפט את הגמלאות שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, שיחושבו על פי חוות דעת אקטוארית מעודכנת של הנתבעת. לפיכך נדחתה התביעה.