ע"א 943/16

תקציר

התיק סובב סביב מיסוי מחירי העברה בין חברות קשורות. השאלה המרכזית היא האם יש לכלול את עלות הקצאת האופציות לעובדים בבסיס העלות לחישוב הרווח במסגרת עסקת קוסט פלוס, שהיא שיטה לקביעת מחיר עסקה בין חברות קשורות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת פקיד השומה, בקובעו כי עלות הקצאת האופציות היא אכן חלק מבסיס העלות. עוד קבע בית המשפט כי אין להתיר את ניכוי הוצאות הקצאת האופציות. בערעור מסכימים שופטי בית המשפט העליון עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, דוחים את ערעורן של קונטירה ופיניסר, החברות המערערות, ומקבלים את ערעורו הנגדי של פקיד השומה. בית המשפט מוצא כי עלות הקצאת האופציות היא למעשה מרכיב בבסיס העלות לביצוע שירותים והייתה צריכה להיכלל. עוד קובע בית המשפט כי הכללת עלות האופציות בבסיס העלות אינה מזכה אוטומטית את פקיד השומה להתערב בעסקה, אלא רק כאשר הנישום לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו להראות כי מחיר העסקה תואם את מחירי השוק. בנוסף, בית המשפט קובע כי לא ניתן לנכות את שווי האופציות מההכנסה החייבת, שכן ההוראות הספציפיות של סעיף 102 לפקודה לגבי אופציות לעובדים גוברות על ההוראה הכללית המאפשרת ניכויים. בית המשפט מדגיש כי הכללת עלות האופציות בבסיס העלות מביאה לשולי רווח נמוכים משמעותית ממה שהוסכם בתחילה, המצדיקים מיסוי לפי הערך החציוני של הטווח הבין-רבעוני, כפי שנקבע בתקנות. לבסוף, בית המשפט מתייחס לטענת ההכנסה המשנית של פיניסר ומוצא כי מיסוי ההכנסה הרעיונית על ידי פקיד השומה, לרבות ריבית, הוא כדין. כל חברה מחויבת לשאת בהוצאות המשיב בסך 50,000 ₪.