ה"פ 30513-02-14

תקציר

המבקשים חלקו על מכירת המקרקעין על ידי המשיב, וטענו כי היה מקום להעמידם למכרז פומבי. המבקשים ידעו על הכוונה למכור את הנכס למשיב, אך פנו לבית המשפט רק כעבור שנתיים מבלי להצדיק את השתהותם. החוק מחייב מכרזים פומביים לעסקאות נדל"ן של המדינה, הרשויות המקומיות והחברות הממשלתיות, עם פטורים מסוימים. העירייה המשיבה טענה כי המכירה נופלת תחת פטור לדירות מגורים או עסקים שנמכרו לדיירים שהחזיקו בהם למעלה מ-10 שנים. בית המשפט מצא כי המשיב החזיק בכל החלקה, לרבות הקרקע הפנויה והגג, במשך למעלה מעשר שנים. בית המשפט פירש את התקנות באופן סביר, והגיע למסקנה כי הקרקע והגג הפנויים הם חלק בלתי נפרד מהעסק ואין צורך להעמידם למכרז פומבי. השימוש שלא כדין שעשו המבקשים בחלק מהמקרקעין הפנויים לא שלל את זכות החזקה של המשיב. יתר על כן, פיצול הנכס ליחידות נפרדות אינו הגיוני, וסעיף 13 לחוק המקרקעין מרתיע חלוקה מופרזת של קרקעות. בית המשפט דחה את תביעת המבקשים, והורה להם לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב, וקבע כי למשיבה זכות למכור את כל זכויותיה בחלקה לדייר המוגן ללא מכרז פומבי.