סע"ש 40626-06-13

תקציר

התובעת, שעבדה במשחטה, שררה במצב תעסוקתי מורכב. תחילה עבד באיגוד הקצבים במשך 25 שנה, ובדצמבר 2010 החל לעבוד במשחטה שהפעיל הנאשם. התובע טען כי הנתבע היה מעסיקו המשותף עם איגוד הקצבים, והחל מאוגוסט 2012 הפכה הנתבעת למעסיקתו היחידה. עם זאת, הנתבעת טענה כי איגוד הקצבים הוא המעסיק היחיד של התובעת. בית הדין בחן את מערכת היחסים באמצעות מבחני עזר לקביעת זהות המעביד, בהתחשב בגורמים כגון תפיסת הצדדים את מערכת היחסים ביניהם, למי הייתה סמכות להעסיק ולפטר את העובד, מי קבע את תנאי עבודתו ושכרו ומי פיקח על העסקתו. בית הדין הגיע למסקנה כי איגוד הקצבים היה המעסיק היחיד של התובעת עד אוגוסט 2012. לאחר מכן, מאוגוסט 2012 ועד דצמבר 2012, המשיך התובע לעבוד במשחטה, אך לא היה ברור מי מעסיקו, שכן איגוד הקצבים הפסיק לשלם לו, והנתבעת שילמה תשלומים חודשיים אותם כינתה הלוואות. רק לאחר שהנתבעת סיימה את ההתקשרות שלה עם איגוד הקצבים, ביום 15.12.2012, החלה התובעת להיות מועסקת אצל הנתבעת. בית הדין קיבל גם את גרסת התובע לאירועים סביב פיטוריו במרץ 2013 וקבע כי פוטר ללא עילה. לפיכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים. בית הדין חישב את השכר הקובע לפיצויי הפיטורים וקבע כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 1,909 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.4.2013. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע פיצויים שונים בגין אי מתן הודעה מוקדמת, הוצאת תלושי שכר לא ברורים, פיטוריו ללא שימוע ואי הפרשה כספי פיצויים, וכן תשלומי פדיון בגין חופשה והבראה. הסכום הכולל שחבה הנתבעת לתובע עמד על סך של 26,725 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.4.2013. השופט דחה את רוב התביעה, כך שאף אחד מהצדדים לא חויב לשאת בהוצאות המשפט של הצד השני. פסק הדין ניתן ביום 14.2.2016 וניתנו לנתבע 30 יום לביצוע התשלום.