ע"א 3454/21

תקציר

פסק הדין דן בערעורו של נישום (המערער) אשר ערער על הטלת קנס גירעון והוצאות משפט בעקבות פסק דין של בית המשפט המחוזי. המערערת משכה תחילה את עיקרי ערעורה, וצמצמה את המיקוד לסוגיות אלה. בית המשפט התייחס לקנס הגירעון לפי פקודת מס הכנסה, המענישה על אי התאמות העולות על 50% בין חבות המס בדיווח עצמי לבין חבות השומה. המערערת נקנסה ב-15% בגין רשלנות בדיווח, אך לטענתה לא התקיימו התנאים לקנס כזה, וטענה כי דיווחה התבסס על חוות דעת מקצועיות לגיטימיות. בית המשפט חלק על כך, ומצא את התנהלותה רשלנית שכן היא התבססה על עובדות שגויות והנחות משפטיות בלתי מבוססות ולא על עמדה משפטית בתום לב. בית המשפט השווה את המקרה לתקדימים, והבדיל אותו בעיקר מתיקי ליכטנשטיין ושביט, שסבבו סביב סכסוכים משפטיים לגיטימיים או פגמים פרוצדורליים. למרות טענות פרוצדורליות על אופן הטלת הקנס, קבע בית המשפט כי כל חריגה פרוצדורלית אינה מצדיקה את ביטול הקנס, תוך הדגשת התכלית המרתיעה של הטלת עונשי מס והחלת עקרון הבטלות היחסית על פגמים פרוצדורליים. בית המשפט קבע כי ממצאיו הנחרצים של בית המשפט המחוזי נגד המערער מצדיקים את קיום הקנס, ואין צורך לבחון מחדש או לעכב את הטלת הקנס. באשר להוצאות המשפט, התנגדה המערערת למה שהיא ראתה כהוצאות עונשיות בסך 250,000 ₪. עם זאת, בית המשפט מצא את העלויות סבירות בהתחשב במורכבות ובהיקף ההליך, שהיה כרוך בהתדיינות משפטית משמעותית על סכומים משמעותיים. בית המשפט הדגיש כי עלויות אלה נועדו לשפות את הצד הזוכה ולתמרץ דיווח מדויק ולא להעניש. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט לא הטיל הוצאות נוספות כנגד המערערת בפסק דין זה.