ע"פ 182/73

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה בו הורשע המערער, קמור, בגרימת מותה של יוהנה שפילמן בפזיזות. קמור נתן לשפילמן, שלא היה בעל רישיון נהיגה ונכשל במספר מבחני נהיגה, שליטה בג'יפ שהיה בבעלותו, מה שהוביל להתנגשות קטלנית. ההרשעה התבססה על סעיפים 218 ו-232 לפקודת סדר העונשין, 1936, המטילים חובת זהירות על אנשים המחזיקים חפצים מסוכנים כדי למנוע פגיעה בזולת. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של קמור, ואישר את פסק דינו של בית משפט השלום באילת. בית המשפט קבע כי פעולתו של קמור בכך שהתיר לאדם ללא רישיון לנהוג מהווה הפרה של חובת הזהירות שלו, וטענתו כי חשיפתו מרצון של שפילמן לסיכון אינה תקפה במשפט הפלילי. בנוסף, בית המשפט לא מצא נתק בקשר הסיבתי בין רשלנותה של קמור לבין מותה של שפילמן, שכן מעשיה היו צפויים. מידת הרשלנות של שפילמן לא עלתה על זו של קמור, ואי נקיטת אמצעי זהירות מהותיים חרגה מעבר להיעדר אזהרה. לבסוף, בית המשפט מצא את העונש שהטיל בית משפט השלום לראוי, ודחה את הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין.