בג"צ 258/07

תקציר

במקרה הנוגע לפומביות דיוני ועדת וינוגרד, עמד בית המשפט בפני אתגר של איזון בין זכות הציבור לדעת לבין ביטחון המדינה. פרקליטות המדינה טענה לחיסיון בשל אופיין הרגיש של עדויות הנוגעות לביטחון המדינה, וטענה כי דיונים פתוחים עלולים להפריע לעדים להעיד באופן חופשי ולשבש את עבודת הוועדה. תקדימים היסטוריים כמו ועדות אגרנט וכהן, שגם הן קיימו ישיבות סגורות, צוטטו כדי לתמוך בעמדה זו. למרות ההכרה באינטרס הציבורי, הדגיש בית המשפט כי עקרון הפרסום בדיונים, אף שהוא משמעותי, אינו מוחלט. על הוועדה הוטל לבחון באופן פרטני עדויות כדי לקבוע אם ניתן לחשוף אותן מבלי לסכן את הביטחון. בית המשפט טען כי החלטות על גילוי לא צריכות להיות כלליות אלא צריכות לשקול את הפרטים של כל מקרה. פסק הדין אפשר לוועדת וינוגרד להפעיל את שיקול דעתה במסגרת החוקית בהחלטה על פרסום, וקרא לה להפריד בין מידע פומבי למידע סודי ולפרסם חלקי עדויות שאינם מסכנים את הביטחון. הודגש הצורך בשקיפות כדי לשמור על אמון הציבור ולהבטיח ממשל דמוקרטי. עם זאת, ההחלטה הסופית הותירה מרחב לשיקול דעת, בציפייה שהנציבות תפעל בהתאם לעקרונות הפתיחות והשקיפות, והדגישה כי החריגים לפרסום ייושמו במשורה ורק כאשר הם קריטיים. בית המשפט מצא כי סביר לעכב את פרסומם של חלקים לא רגישים עד לאחר הדו"ח הסופי כדי לאזן בין יעילות לשקיפות.