ב"ל 61897-06-18

תקציר

בית המשפט מצא כי תביעתו של התובע בדבר חובו בגין קבלת הבטחת הכנסה שלא כדין התיישנה. התובע לא נקט כל פעולה כדי לערער על החוב או לערער על ההחלטה לגביו מנובמבר 2015 – אז נודע לו על כך לראשונה – ועד יולי 2017. התובע טען כי מצבו הנפשי מונע ממנו לטפל בענייניו, אך בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך ולכן קיבל את טענת ההתיישנות, מה גם שבסיכומי התובע כלל לא הוזכרה סוגיה זו. עוד קבע בית המשפט כי ההחלטה לשלול רטרואקטיבית את קצבת הבטחת ההכנסה של התובע בשנים 2012-2015 הייתה סבירה. מהראיות עולה כי התובע חזר להתגורר עם בת זוגו בתקופה זו. אשתו של התובע אישרה זאת בחקירה, ורישומים רשמיים הראו כי התובע כבר לא חי לבדו בתקופה זו. עם זאת, בית המשפט מצא טעם מסוים בטענת התובעת ביחס להחלטת הוועדה לביטול חובות. החלטת הוועדה למחוק רק 30% מהחוב לא נומקה או מנומקת כראוי, וכך יוחזר עניינו של התובע לוועדה לדיון נוסף והסבר מפורט יותר להחלטתה, בהתחשב בתקופות בהן נקבע חובו של התובע. לבסוף, מכיוון שהתובעת יוצגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, לא ניתן צו להוצאות.