פש"ר 821/06

תקציר

פסק הדין דן בנימוקים לדחיית בקשה לפשיטת רגל שהגיש חייב. הפיסקה ששיתפת מדגישה את העובדה שהחייב לא הציג מסמכים פיננסיים מהותיים הקשורים לחברה שניהל. לטענת בתי המשפט, זו לבדה סיבה מספקת לדחיית הבקשה שכן היא מעכבת את בחינת מצבו הכלכלי של החייב ואת הסיבות לקשייו. כמו כן, בתי המשפט קבעו כי חובות הנובעים מעבירות מס או מפעילות פלילית אינם יכולים להיחשב לחובות שנצברו בתום לב. לכן, אין טעם להיעתר לבקשת פשיטת רגל, שכן היחיד ממילא לא יוכרז כפושט רגל בעתיד. בתי המשפט אף הדגישו כי יש לבחון כל מקרה לגופו, אך חייב שלא יספק דו"חות חיוניים או ראיות שיסבירו את צרותיו הכלכליות יתקשה לשכנע את בית המשפט כי חובותיו נוצרו ביושר. במקרה הספציפי הנדון, חוסר שיתוף הפעולה של החייב, אי הגשת המסמכים הנדרשים והסברים לא מספקים לצרותיו הכלכליות נחשבים כולם לאינדיקציות לחוסר תום לב. השופטת מציינת כי מעשיו של החייב, לרבות עזיבת הארץ למשך שנים כשהוא כורע תחת נטל החובות ואי תשלום מזונות לבתו הקטינה, מעידים על חוסר תום לב וזלזול באינטרסים של נושיו. בעיותיו הבריאותיות של החייב מוכרות אך אינן עולות על הגורמים הנ"ל. בנוסף, גם התנהלותו של החייב במהלך הליך פשיטת הרגל עצמו מוטלת בספק. העובדה שהחייב שילם תשלומים חודשיים בודדים בלבד לקופת הכינוס ולא מילא אחר צווי בית המשפט בנוגע לתשלומים, מצביעה על ניצול לרעה של הליך פשיטת הרגל. אי שיתוף הפעולה המלא עם כונס הנכסים, לרבות הגשת דו"חות הכנסות חלקיים, מעיד עוד יותר על חוסר תום לב. בסופו של דבר, פסק הדין דוחה את בקשת החייב לפשיטת רגל, מתוך קביעה כי מעשיו ומניעיו של החייב אינם מצדיקים את הגנת הכרזת פשיטת הרגל. במקום זאת, פסק הדין מבטל את הצווים הקיימים לכינוס נכסים ומסיר את המגבלות על נכסי החייב, ומאפשר לנושים להמשיך בהליכי הוצאה לפועל. החלטה זו מתקבלת על סמך פרטי המקרה הספציפיים, כאשר השופט מדגיש כי ידיו של החייב אינן נקיות וכי מעשיו הוכיחו חוסר תום לב מתמשך.