ת"א 65403-11-19

תקציר

התובע, שרכש אופציה לבניין, טען כי הוטעה על ידי הנתבעים - מוכר האופציה ועורך הדין שליווה את העסקה - לגבי מספר הדירות בבניין, וכי במקום שבע דירות היו רק שש, שכן לדירה השביעית במרתף לא היה היתר מגורים. לטענת התובע, הוא גילה את "הטעות" זמן קצר לאחר חתימת הסכם הסחר, אך המשיך בעסקה ולבסוף מימש את האופציה. התובע מכר את הנכס ברווח, ורק אז תבע את הנתבעים על הנזק שנגרם לו כתוצאה ממצג השווא הנטען. בית המשפט קבע כי יש לדחות את תביעת התובע. ראשית, התובע לא הוכיח כי הנתבעים הטעו אותו, ואף נמצא כי התובע ידע על הבעיות במרתף טרם חתימת הסכם הסחר. בנוסף, מצא בית המשפט כי התובע רכש את הבניין כולו והתכוון למכור אותו בכללותו, והעובדה שמכר אותו ברווח משמעה שלא נגרם לו כל נזק מהעסקה. מכל מקום, התובע יכול היה להקטין את הנזק שנגרם לו, אך בחר שלא לעשות כן. למרות שעורכת הדין יכלה לפעול בצורה מיטבית יותר, בית המשפט לא הורה לה לשלם את הוצאות התובעת, אלא הורה לתובעת לשלם את הוצאות המוכר בסך 75,000 ₪, בשל דיוני ההוכחות והחקירות שהיה על המוכר לנהל.